פסק-דין בתיק ת"ק 1193-09

1.         ביום 7.6.09 התקיים דיון בתיק זה ומאחר והנתבע לא התייצב לדיון ולאחר ששמעתי את טענות התובע, ניתן פסק דין, בהעדר הנתבע, המחייב את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה בסך של 2,322 ש"ח.

            בהמשך למתן פסק הדין, פנה התובע ללשכת ההוצל"פ, שם הגיש את פסק הדין לביצוע על מנת לממש את פסק הדין.

            ביום 13.2.10 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין הנ"ל, בטענה, שעד שלא התייצבו מעקלים בביתו לעקל מטלטליו כתוצאה מהליכי הוצל"פ בהם נקט התובע, לא ידע הנתבע דבר על הגשת תביעה נגדו בגין חוב שהוא חייב לתובע.

            לטענתו, לא נשלחה לו שום הודעה מוקדמת ולא זימון לבית המשפט בנוגע לתיק זה.

            לאור טענות הנתבע, החליט בית המשפט לעכב הליכי ההוצל"פ ולקבוע הבקשה לביטול פסק הדין לדיון ואכן הדיון נקבע ליום 3.3.11.

2.         פסק הדין ניתן בהיעדרו של הנתבע, לאחר שבית המשפט בדק את אישור המסירה - שבוצע במסירה אישית - ובאישור המסירה צוין, שבוצעה מסירה לנתבע והנתבע סירב לחתום.

            הנתבע הגיש בקשתו לביטול פסק הדין ביום 13.2.10 בעוד שעל פי טענות הנתבע נודע לו על קיום פסק הדין עוד ביום 23.1.11 - עת התייצבו אצלו מעקלים בביתו לבצע עיקול ולכן, עצם העובדה שהנתבע כבר ידע ביום 23.1.11 על קיומו של פסק הדין ועצם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין ביום 13.2.10, הרי שרק בשל כך יש לומר לו לנתבע, שהוא איחר את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, שכן התקנות מחייבות הגשת בקשה לביטול פסק הדין תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה (ראה תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז- 1976.

            לעניין זה עלי גם להוסיף, שאין אני מקבל את טענת הנתבע שרק ביום 23.1.11 נודע לו על קיומו של פסק הדין, אלא שאני קובע, שעוד קודם לכן ידע הנתבע על קיומו של פסק הדין, משום שאין להוציא מכלל אפשרות - והנתבע לא הוכיח אחרת - שלאחר פתיחת תיק ההוצל"פ נשלחה לנתבע אזהרה מלשכת ההוצל"פ על עצם פתיחת התיק.

3.         מכל מקום ולמרות האמור לעיל, הסכים התובע לביטול פסק הדין ולכן פסק הדין בוטל בהתאם להחלטה מיום 3.3.11 (עמ' 1 לפ').

            משהעלו הצדדים את טענותיהם גם לגופו של עניין, יינתן פסק הדין בהתייחס לגופם של דברים.

4.         לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מחליט כי גם לגופו של עניין אין לו לנתבע הגנה בפני החוב הנתבע בתביעה זו - זאת מן הנימוקים הבאים:

            א.         התובע הינו בעלים של בית עסק לממכר חומרי בניין, כלים סניטריים וכלי עבודה ולטענת התובע, רכש ממנו הנתבע כלים וחומרי בנין שונים - זאת במהלך שנת 2007.

                        בגין רכישת מוצרים אלה, נותר הנתבע חייב סכום של 2,120 ש"ח ולמרות פניותיו של התובע אל הנתבע לסלק את החוב הנ"ל - לא נעתר הנתבע לדרישותיו ולכן הגיש התובע תביעה זו נגד הנתבע לחייב אותו לשלם את החוב הנ"ל, אשר ערכו ביום הגשת התביעה הוא: 2,322 ש"ח.

            ב.         כפי שעולה מטענות התובע - ואני מקבל טענות אלו - התחמק הנתבע לקבל את כתבי בי-דין ואני מקבל את הטענה, שנעשה ניסיון למסור לנתבע כתבי בי-דין והוא סירב לחתום על אישור המסירה.

                        הנתבע מאשר, שבשלב מסוים פגש אותו התובע ביבנה וביקש את כספו והוא גם מאשר, שלאחר מספר חודשים הופיע אחד מעובדי התובע אצלו בבית וביקש ממנו לחתום על מסמך (אישור מסירה-ג.ב.) והנתבע סירב לחתום - כפי שאכן מצוין באישור המסירה שהמוסר ניסה למסור ביום 21.4.09 - בטרם מתן פסק הדין בהיעדר הנתבע (ראה בעמ' 4 לפ', ש' 1-3).

            ג.          א)         אני מקבל את טענת התובע, שהנתבע באופן אישי קיבל את המוצרים מהתובע. אני מאמין לדברי התובע, שהנתבע פנה אליו והציג עצמו כמי שקיבל עבודה והוא זה אשר הבטיח לשלם את עלות המוצרים.

                                    התובע מציין בעדותו, שהנתבע מסר לו שיק ע"ס 1,350 ש"ח - סכום שניתן ע"ח המוצרים שקיבל - ואמנם השיק היה שיק של חברה, אך לטענת התובע, ביקש הנתבע לקבל מוצרים אחרים והתובע אכן סיפק לו את המבוקש.

                        ב)         הנתבע מנסה, אמנם, להכחיש את טענות התובע, שהמוצרים נלקחו על ידי הנתבע באופן אישי ולשימושו, אך עולה מדברי הנתבע, שהוא נשכר לבצע עבודות במפעל והוא משך את המוצרים.

                                    הנתבע מציין כי נשלח על ידי מאן דהוא אחר לקבל המוצרים מהתובע, משום שהם עבדו איתו עוד קודם לכן, אך הנתבע לא הוכיח שהוא לקח את המוצרים עבור מאן דהוא אחר והוא לא הביא אף עד שיעיד שהמוצרים נלקחו עבור אחר ולא עבור עצמו. מכל מקום, עולה מטענות הנתבע, שהמוצרים נלקחו עבור עובדה שהוא היה צריך לבצע (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 12-17).